פסק-דין בתיק עש"א 38220-10-12

(החלטה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשכ"א - 1981)

רקע וטענות הצדדים

1.         המבקשת הגישה ביום 23.10.12 ערעור לפי סעיף 10 (א) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981, להלן - החוק, בגדרו ביקשה לגרוע שישה שיקים שנכללו בהודעת הגבלה מיום 12.10.12 מכוחה הוטלה הגבלה אשר אמורה לחול בחשבונה אצל המשיב מיום 29.10.12  ועד ליום 29.10.13. בהתאם להחלטת כב' השופטת חדד, עוכבה תחילתה של ההגבלה.

עשרת השיקים נשוא ההגבלה נמשכו לפרעון מיום 6.2.12 ועד ליום 10.10.12.

טענות המבקשת מתייחסות בעיקר לעילת הביטול בסעיף 10 (א) (3) לחוק. לשיטתה, היה לה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על המשיב לפרוע את השיקים מכוח הסכם איתו וזאת נוכח נוהג לפיו טרם פרעון שיקים בחשבון ביקשה להמנע מהחזרתם שעה שהפקידה כספים סמוך לאחר מועד הפרעון. טענת הטעות מתייחסת לשיק מספר 8 בלבד אשר ביקשה להמנע מהצגתו ובקשתה נדחתה.  בסיכומי המבקשת התייחסה לחמישה שיקים שמספרם הסידורי: 1,4,5,8,10 לסעיף 15 לבקשתה.

2.         המשיב טוען כי נוכח מסגרת האשראי בסך 100,000 ש"ח , כל השיקים סורבו כדין שעה שבמועד הצגתם לא היתה יתרה מספקת בחשבון. לטענתו, אכן איפשר המשיב להעניק מידי פעם חריגה נקודתית ממסגרת האשראי, בתיאום עם נציגי הסניף בתנאי לכיסוי היתרה החורגת באופן מיידי, אולם לא היה הסכם או נוהג מכוחו שונו תנאי המסגרת מאושרת. המשיב ,אשר לא תמך תגובתו בתצהיר, טען בדיון מפי מנהלת הסניף, אשר נחקרה לבקשת ב"כ המבקשת, כי כל פעולות המשיב היו מכח שיקוליו העסקיים.

דיון והכרעה

חזרת שיקים נוספים

3.         לטענת המשיב עד ליום 25.10.12 חזרו 13 שיקים ולאחר מכן, עד קבלת ההחלטה בדבר עיכוב ההגבלה, 30.12.12, חזרו 7 שיקים נוספים, כך שבפועל קבלת הבקשה אינה מביאה למבקשת תועלת. יחד עם זאת, לא צורפו אסמכתאות לטענות האמורות ולמרות שבהנחה והטענה נכונה הדיון בערעור לא יכול ליתן למבקשת סעד אופרטיבי ודי בטעם זה כדי  לייתר את המשך הדיון, אדון להלן בטענת המבקשת לגריעת השיקים.

המסגרת הנורמטיבית

4.         בית המשפט העליון קבע כי ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי צריך שתהא מחמירה. (ראה, ע"א 9162/04 סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל, לא פורסמה - ניתנה ביום 5.12.04).

הטענה של יצירת הסכם מכללא בהתנהגות מכוחו טוען הלקוח כי היה על הבנק לפרוע את השיקים בחריגה מאשראי הינה טענה שכיחה, אולם קשה להוכחה, שעה שאין די בפרעון אקראי של שיק זה או אחר כדי להוכיח קיומה של חובה מצד הבנק להמשיך ולפרוע שיקים אחרים.

(ראה, רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבניין ועב' אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, לא פורסמה - ניתנה ביום 23.12.07).

אין בידי לקבל עמדת ב"כ המבקשת כי יש לעודד את הבנקים במתן פרשנות ליברלית להוראות החוק וטענה זו מדגישה את ניגוד האינטרסים בין שיקוליו העסקיים של הבנק מול הלקוח ומול חובתו מכח החוק. (ראה במאמרו המנחה של כב' השופט י' עמית, חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981, הפרקליט מד, חוברת ג', עמ' 453). אכן לעיתים סניף החפץ ביקרו של הלקוח או סבור כי קיים סיכוי עסקי להמשך הקשר העסקי עמו "מגמיש" או "עוצם עיניו" מהוראות החוק, אולם אל לו לבית המשפט לעודד נוהג כאמור. אין פסול בכך שסניף הסבור כי הלקוח מסוכן מבחינה עסקית יסרב לכבד שיקים בחריגה, גם אם הסכים בעבר לא לעמוד על קוצו של יוד ביישום החוק.

בכל הנוגע להעדרו של תצהיר פקידת המשיב, לילי, לה מייחסים המבקשים את עיקר טענותיהם, אכן כאשר המחלוקת עובדתית טוב יעשה הבנק אם יצרף תצהיר לתשובתו, ראה המאמר הנ"ל עמ' 462. אולם שעה שנחקרה מנהלת הסניף חלק מהטענות העובדתיות זכו לעיגון בעדותה כפי שיפורט להלן.

בחינת השיקים לגריעה

5.         שיק מספר 1 -  מיום 6.2.12 ע"ס 38,472 ש"ח.

במועד פרעון שיק זה, בניגוד למסגרת האשראי, עמדה יתרת החובה בחשבון על סך של 101,305 ש"ח ועם הצגתו לפרעון ביתרת חובה של 142,877 ש"ח.

לאחר הצגת השיק לפרעון, ביום 9.2.12, הופקד בחשבון סך של 47,275 ש"ח. טענת המבקשת הינה כי הפקידה , לילי, על בסיס הבטחה מיום 6.2.12 כי למחרת תפקיד המבקשת סכום גדול, הבטיחה לבדוק העניין ולהחזיר תשובה ובפועל נוכח התנהלות העבר סברה המבקשת כי יאפשרו לה מסגרת זמנית.